פסק-דין בתיק ת"א 27997-07

זוהי תביעה לפינויים של דיירים מחנות, אשר הושכרה להם בשכירות מוגנת.

הנסיבות

1.         התובעים הינם בעלי הזכויות, למן שנת 2007, של מחצית חלקה 93 בגוש 7078 (להלן: " החלקה"), המצוייה ברח' דיזנגוף 141, תל אביב, עליה בנוי בניין בן שתי קומות (להלן: " הבניין"), הכולל חנות הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין (להלן: " החנות").

2.         את זכויותיהם בחלקה ובבניין רכשו התובעים, על פי חוזה מכר מיום 5/2/07 (להלן: " חוזה המכר"), מבעליו הקודמים ה"ה רוממה ענבי ויניר תבל (להלן: " הבעלים הקודמים"), כאשר אלה האחרונים ירשו את זכויותיהם בחנות ובבית מהמנוח יחיאל ענבי ז"ל (להלן: " יחיאל ז"ל").

3.         בתאריך 1/10/86, שנים הרבה טרם רכישת התובעים זכויות בבניין, נחתם חוזה שכירות בין חברה שבבעלות יחיאל ז"ל מחד, לבין הנתבעים 1 + 2, האחים יצחק וליאור מרודי (להלן: " השוכרים" או " מרודי"), לפיו שכרו האחרונים את החנות בשכירות מוגנת תמורת תשלום דמי מפתח (להלן: " חוזה השכירות"). מטרת השכירות נקבעה בחוזה למימכר ארנקים או דברי עור.

            הנתבע 3, אילן מרודי (להלן: " אילן") הינו אחיהם הבכור של השוכרים ואילו הנתבע 4 הינו חברו של אילן (להלן: " רפי").

התביעה וטענות הצדדים

4.         בתביעה שבכאן טענו התובעים כי ה"ה מרודי, יצחק וליאור, חדלו להחזיק בחנות, והעבירו את החזקה ו/או הזכויות בה לאילן ולרפי - ללא רשות או הסכמה מטעם התובעים ואף לא מטעם הבעלים הקודמים.

            לשיטת התובעים, בנסיבות האמורות קמו להם שתי עילות פינוי. האחת, זו הקבועה בסעיף 131(2) ל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק"), עקב הפרת הוראות חוזה השכירות. השנייה, נטישת המושכר, עילת פינוי שהינה יציר הפסיקה.

            עוד טענו התובעים, כי בחנות מבוצעת על ידי אילן ורפי פעילות בלתי חוקית בדמות מכירת מוצרים מזוייפים של אופנאי צמרת, וגם מטעם זה נשתכללה עילת פינוי מכוח החוק [סעיף 131(4) שבו].

            לבסוף טענו התובעים, כי בהעדר זכויות לאילן ורפי בחנות מן הדין להורות על סילוק ידם הימנה, בהיותם מסיגי גבול בה.

5.         מנגד טענו השוכרים בכתב הגנתם, כי אין שחר לטענות התובעים בדבר נטישתם את החנות ו/או מסירת החזקה או השימוש בה לאחרים.

            לטענת מרודי, ממועד שכירת החנות הינם מנהלים בה עסק, תחת השם המסחרי "ארנקי ויגור" - מותג בבעלות משפחת מרודי למן שנות ה-50, עת הקים אביהם מפעל לייצור ארנקים תחת מותג זה.

            לטענת מרודי, עובר לחתימתו של חוזה השכירות, הובהר ליחיאל ז"ל כי המדובר בעסק משפחתי אשר ינוהל בתקופות שונות על ידי מי משלושת האחים, כמו גם על ידי אחותם, יפית עזורי (להלן: " יפית").

            הגם שליאור, כך לשוכרים, יצא את הארץ בשנת 2000, הוא ממשיך להיות בקשר עם יצחק ואילן בכל הקשור להפעלת העסק ואף קיבל, פעם בפעם, רווחים מהחנות, ככול שהיו כאלה.

            עוד טענו השוכרים כי עובדת היות ליאור בחו"ל וניהול החנות על ידי אילן - היו בידיעתו של יחיאל ז"ל, אשר התגורר רוב שנות השכירות בבניין, בדירה שמעל לחנות, היה בקשר יום יומי עם מי מהאחים והכיר היטב את המשפחה כולה.

            יחיאל ז"ל ונכדו יניר תבל (להלן: " יניר") אחריו, ידוע ידעו כי ליאור נמצא בחו"ל ומעולם לא התנגדו לחילופי המנהלים של העסק.

            מרודי הכחישו נמרצות את טענת התובעים כאילו הועברו החזקה ו/או השימוש ו/או הזכויות במושכר לרפי. לשיטתם, לאחרון אין כל מעמד בחנות לא כשכיר, לא כעצמאי ולא כשותף. כל שעושה רפי בחנות הוא לסייע לחברו אילן. הנתבעים טענו כי אין כל בסיס לטענת התובעים כאילו נמכרים בחנות, בנוסף לתיקי "ויגור", מוצרים מזוייפים.

            לבסוף ולחילופין עתרו ה"ה מרודי לסעד מן הצדק.